החולדות שלי

כאן אני רוצה לספר על החולדות שלי, החיים אצלי היום וגם על אלה שהלכו לעולמם אל מעבר לקשת. תסלחו לי על טקסטים ארוכים, יש לי צורך חזק לספר על החברים היקרים שלי, מי שהיו לו חולדות יבין אותי

ג'ק – החולד הראשון שלי, ממנו הכל התחיל. נולד באביב שנת 1993. באותה תקופה הייתי בת 15 וחלמתי על עכבר לבן קטן. יום אחד בדרכי לתחנת מטרו ראיתי בפארק ילד חמוד שמכר עכברונים (ככה חשבתי ). אמרתי לעצמי שאם בדרך חזרה הוא עדיין יהיה שם אקנה ממנו עכברון. כשחזרתי הילד עדיין עמד שם ונשאר לו גור אחד, פנדה עם ראש בצבע בז' ועיניים אדומות, זכר. שאלתי את הילד האם זה עכבר והאם הוא יישאר קטן. הילד אמר לי שכן (שקרן קטן ) ולמרות שרציתי נקבה, קניתי את הקטנצ'יק. העכבר גדל וגדל וגדל עד שהבנתי שזה למשעה חולדה, אך היה מאור מידי כי התאהבתי בו.

ג'ק היה הרפתקן, מאוד חכם וטוב לב, מעולם לא נשך. הוא גר מחוץ לכלוב, הייתה לו טריטוריה משלו בבית, ממנה לא יצא – החדר לי, שם הסתובב חופשי לצד חתול הבית שלנו. ג'ק למד לטפס על ארון בגדים ולרדת ממנו, וגר בעיקר על הארון או מתחתיו. הייתה לו גינה מצמחי נוי על הארון ובית בובות מעץ על השידה, בו הוא ארגן לעצמו קן. נתתי לג'ק את הבגדים הישנים שלי לרפד את הקן והוא אף פעם לא כרסם את הספרים שלי ואת המחברות שהיו מפוזרים בכל החדר ואת הבגדים שלי שגם הם היו מפוזרים בכל החדר .

יצאתי לטייל עם ג'ק על הכתף שלי, ואפילו נסעתי איתו ברכבות, הוא היה מסתתר מתחת לשערי הארוך, ואם הייתי משחררת אותו על הדשה היה רץ ומטפס חזרה על הכתף שלי ולא רצה לרדת ממנה. ג'ק גר אצלי יותר משנתיים, כשעליתי ארצה לא יכולתי לקחת אותו איתי, כי אסור היה להכניס למעונות הסטודנטים בעלי חיים, למזלי חברים של אבא שלי שהייתה להם חולדה בבית אימצו אותו והוא גר שם עם חברתו החדשה עד שהלך לעולמו בגיל כמעט 3 שנים. 

גיסטוס  - אחרי כמה שנים בארץ הבנתי שאני לא שלמה בלי חולדה, חיפשתי הרבה זמן עד שמצאתי בחורה (לא ממש חמודה)  שגידלה נחש ולצידו חולדות להאכלה. לקחתי ממנה גור אחד שחור יפה-יפה. הוא היה מאוד מפוחד, לקח הרבה זמן להרגיל אותו לידיים, אך כשהוא הבין שהוא בטוח ושאף אחד לא מתכוון לאכול אותו הוא גילה לנו את האופיו הנפלא ואת נשמתו הטובה. גם הוא הסתובב חופשי, נעלתי אותו בכלוב רק בשעות לילה. גיסטוס לא הסכים להיות חבר של החתול, למרות כל הניסיונות של החתול להתחבר, ונשך אותו באף. מאז החתול נעלב ולא הסתכל בכלל לכיוון של גיסטוס (זה היה אותו חתול שהיה חבר טוב של ג'ק). 

בחורף גיסטוס היה מטפס על הברכיים שלי כשישבתי ולמדתי, נכנס מתחת לבגדים ובמהירות ברק מכרסם לו פתח אוויר, לכן כל בגדי הבית שלי היו מחוררים. גיסטוס היה עדין מאוד, הוא אהב ליטופים, יותר מכל החולדות האחרות שלי, היה יכול שעות לשבת על הברכיים או לישון על הברכיים. מאוד אהב לאכול יוגורט ושנא טיולים בחוץ. 

הוא מת בגיל שנתיים וקצת כתוצאה מתאונת בית (קורה לחולדות מבוגרות שהן נופלות או נתקעות).

גיסטוס, נשמה טובה, מלאך עדין ויפה שלי, הכינוי שלי ברשת הוא על שמו. 

גרה – לאחר שגיסטוס מת לא חשבתי שאי פעם אקנה עוד חולדה, אך הזמן עבר והתחלתי להרגיש שוב שאני לא שלמה בלי חולדה בבית. הפעם אימצתי פנדה שחורה, נקבה, צעירה אך לא גורה. קניתי אותה בחנות של חיות מחמד ולאחר שבועיים היא המליטה גורים מתים. חיים בחנות, מעבר, המלטה לא מוצלחת – יותר מידי אירועים טראומטיים לילדה אחת – היא הייתה מאוד רגישה, פחדה מכל דבר, לא הסכימה לצאת מכלוב אפילו לטיול קצר בחדר ולא אפשרה להכניס ידיים לכלוב שלה. 

אני נכשלתי עם גרה, לא הצלחתי לשכנע אותה שהעולם הוא טוב. היא בילתה את החיים שלה בכלוב. בנוסף לכל הצרות שלה, השיניים שלה צמחו לא נכון, היא לא הצליחה לשייף אותן והן ונהיו ארוכות מידי. לא הבחנתי בבעיה בזמן וכשגיליתי את הבעיה היא כבר פצעה את עצמה. לקחתי אותה לווטרינר, הוא קיצץ לה את השיניים ורשם אנטיביוטיקה. למחרת בבוקר היא מתה. לדעתי צריך מאוד להיזהר עם מתן תרופות אנטיביוטיות לחולדות, יש לי תחושה שאילו לא הייתי נותנת לה אנטיביוטיקה היא הייתה משתקמת.

לעולם לא הפסקתי להאשים את עצמי שלא גיליתי את הבעיה שלה בזמן ושלא השקעתי מספיק מאמצים כדי להתחבר איתה. הרבה שנים (יותר מידי) לאחר מותה לא רציתי לאמץ חולדה חדשה. אך הזמן עבר ושוב התחלתי להרגיש שאני לא שלמה בלי חולדה בבית... 

ריקי – ריקי היה חולד לבן שקניתי בחנות לחיות מחמד מה שנקרא "בשביל הילד" שהיה אז בן 4 שנים (כמובן שקניתי אותו בשביל עצמי). ריקי היה מאוד דומיננטי, בעל אופי חזק ועקשן, קטן בגודלו אך חזק ברוחו. הוא לא היה מוכן לקבל מצב שהוא לא מחליט על כולם ונשך גם אותי וגם את הבן שלי. לקח לו זמן להבין שאני יותר חזקה, הוא קיבל את כללי הבית, אך אף אחד לא הכניע את רוחו – הוא נשאר מרדן בגבולות המותר (הוא היה גם חכם מאוד כדי להבין איפה הגבולות). 

עם ריקי בפעם ראשונה נחשפתי לאלרגיה לנסורת אצל חולדות, ומאז אני לא משתמשת יותר בנסורת לאף חולדה שלי. ריקי ביקר מספר פעמים בגן ילדים ולא נשך אף ילד! בגיל שנתיים בערך הוא חלה (בעיה בכליות), לקחתי אותו לווטרינר, הווטרינר רשם אנטיביוטיקה ולאחר יומיים ריקי מת (אולי שוב זה היה בגלל האנטיביוטיקה??). ריקי מת על הידיים שלי, עד הרגע האחרון הוא נאבק על חייו, לא ראיתי יצור חזק יותר ממנו בחיים שלי, ריקי היה לוחם אמיתי, אם היה גר בלהקה בטוח היה זוכה ליחס מיוחד. 

אלק – כבר ידעתי מניסיון שאני לא יכולה בלי חולדות בבית, לכן חודש אחרי שריקי מת הבאתי חודלה חדשה הביתה – זכר חום. אלק בחר אותנו יותר מאשר אני בחרתי אותו. הוא התיישב בידיים של הבן שלי כאילו זה המקום הטבעי שלו, והוא כמובן צדק. מי שזה קרה לו יודע שאי אפשר לוות על בעל חיים שבוחר אותך. זאת אהבה ממבט הראשון. אלק גדל לחולדה ענקית ושמנה, וגם הלב שלו היה רחב. אלק היה דומה במראה לצעצוע דובי, היה מאוד חכם, מאוד עדין ומאוד טוב לב. הוא כבש לבבות של כל מי היה לו כבוד להכיר אותו, הוא היה מקסים, המאמי הקטן שלי. אוהב את כולם ואהוב ע"י כולם. מאוד אהב את החברות שלו בלקה וסטרלקה ואת הבנים שלו. לא אהב טיולים בחוץ ובתוך הבית, היה בחור עצלן :)  אהב לשהות במקומותיו הקבועים, הרכים והחמימים, לכן חרסם מאחורה כריות הספה ותחתית של הכורסה כדי שאפשר יהיה להיכנס לתוכה מבפנים :). הוא גר אצלנו ממרץ 2011 והוא אבא לדור הצעיר בלהקה. אלק האיר את חיינו במשך שנתיים וחצי ומת ב-29 באוגוסט 2013. הוא קבור ביער חולדה והשיר הזה בשבילו. אני מאוד מתגעגעת אליו. 

בלקה וסטרלקה  (בתרגום מרוסית סנאית וחץ) - שתי נקבות אחיות שאומצו כשהיו בנות 4 חודשים בערך באפריל 2012 כחברות לאלק, כדי שיהיה לו המשכיות וגם שיהיה יותר חולדות בבית ושיהיה יותר שמח. למרות שהן אחיות הן מאוד שונות באופי.

בלקה חולדה לבנה עם עיניים אדומות מבריקות, קטנה אלגנטית ויפה. רגועה ועדינה, סובלנית וסבלנית, חכמה במיוחד. אוהבת ללקק אצבעות וליטופים, שמחה וקופצנית. חולדה מאוד מתוקה, מאוד אוהבת אותה. סקרנית ולא בלגניסטית. מבינה כל מה שאומרים לה. מסתכלת בעיניים ומקשיבה. והיא אמא נהדרת, כשלא היה לסטרלקה חלב היא אימצה את הגורים שלה וטיפלה בהם במסירות בלי לעשות הבדל בין הילדים המאומצים לבין הגורים שלה. בונה קנים עגולים ויפים מנייר טואלט- יצירות אמנות :). אף פעם לא גנבה ולא כרסמה שום דבר בבית. מגיל צעיר היו לה גידולים. את הראשון הוצאנו כאשר הייתה בת פחות משנה. אחרי הניתוח הראשון התחילו להופיע גידולים נוספים. בינואר 2014 היא עברה ניתוח מסובך שלא קשור לגידולים שלה. במקביל עשינו ניסיונות לטפל גם בגידולים בדרכים שונות, אך ללא הצלחה. אחרי הניתוח האחרון היא נחלשה והגידולים התחילו לנצח. החלטתי לא לנתח אותה עוד ולתת לה ללכת, כי ראיתי שהיא עייפה מהמאבק, טשטושים, ניתוחים, תרופות... אזכור אותך תמיד. אוהבת אותך מאוד.  תסלחי לי אם טעיתי. מתה היום 27/02/14. אחרי שבלקה מתה אין יותר מריבות בכלוב. סטרלקה ודבר נראות עבודות במקצת. ד'בר יום שלם לא יצאה מהבית ועדיין נראית מפוחדת ומחפשת את בלקה. 

לסטרלקה חולדה לבנה עם עיניים אדומות, גדולה וקצת משנמנה. יש אופי הפכפך, היא אוהבת לריב ולהשלים ושוב לריב ושוב להשלים. היא מנסה להכתיב את החוקים שלה בכלוב אבל לא ממש מצליחה, כי בלקה באה ועושה סדר בבלגן. היא בלגניסטית וגנבת קטנה. משחקת עם כל דבר שהיא מוצאת בסביבה. מכרסמת דברים שהושארו ללא השגחה :). כמו כל החולדות עם הגיל הפכה להיות הרבה יותר עדינה, אוהבת ליטופים ומוכנה אפילו לשבת שתי דקות בלי לזוז. כשבלקה הרגישה לא טוב בטרלקה ישבה לידה ולא עזבה אותה. נשארה איתה עד הרגע האחרון ואגם אחריו. חברה נאמנה. חולדות לא מפסיקות להפתיע בדאגה שלהם וביחס והטיפול שהם מעניקות לחברים חולים וחלשים.   

כמה מילים על אלק, נשותיו וילדיו- בפעם הראשונה נתקלתי איתם בסרטן אצל חולדות. לאלק ולבלקה היה סרטן והוא עבר גם לילדים שלהם. זה מאוד לא פשוט לגדל משפחת חולדות סרטנית. הם מתות צעירות יחסית וזה מאוד עצוב, כמו גם חוסר אונים כשאת רואה שהסוף קרוב והחולדה עוד צעירה. 

הדור הצעיר :

ד'בר (דלת) – חולדה אגוטי חומה כהה מאוד, מהממת ביופייה, דומה לחולדות בר, מאוד שובבה, קטנה אלגנטית ורזה. את יופיה. מבנה הגוף והאלגנטיות קיבלה מאמה בלקה. מהירה כמו ברק, סקרנית, רצה ראשונה לבדוק מה קורה, נמצאת פשוט בכל מקום, חסרת פחד גבהים לחלוטין. חסרת כל סוג של פחד :) לא מפחדת מאנשים לא מוכרים. יודעת לטפס על תיקרת הכלוב. הייתה מאוד קשורה לבלקה. 

זלטה (זהבה) – פנדה חומה, חולדה מתבודדת, אוהבת שקט ומתרחקת ממשחקים רועשים וממריבות. לא אוהבת לשבת על הידיים וקצת פחדנית. חיה חיים שקטים כמו נזירונת קטנה. עדינה וצנועה. מתה בנובמבר 2013 מגידול סרטני פנימי - לא שרדה את הניתוח. 

דרווין – זכר פנדה חום. בחור חזק ועצמאי. יש לו חור באוזן, לכן הוא דומה יותר לשודד ים מאשר לאיש מדע על שמו הוא קרוי. לא ממש אוהב ידיים. אוהב לעשות מה שבא לו. לא עושה חשבון לאחרים.

בדצמבר 2013 איבד יכולת מצמוץ בעין אחת, לא הצלחנו להציל לו את העין ונאלצנו להוציא אותה בניתוח. עכשיו הוא עוד יותר דומה לשודד ים. היום הוא כבר התרגל למצבו החדש וחזר לחברים שלו בכלוב הגדול. הם קיבלו אותו אחרי היעדרות ארוכה בליקוקים וחיבוקים. עכשיו, בניגוד לעבר, הוא אוהב ליטופים ומבקש להישאר על הידיים כמה שיותר. יש לחולדות נטייה להיקשר מאוד לאנשים שעוזרים להן בחולי ומטפלים בהן. מת בפברואר 2014 מסרטן.

לורד – אגוטי חום, מאוד דומה לאלק במראה, אך לא באופי. אוהב חברת בני אדם, שהוא מכיר. מי שהוא לא מכיר - עדיף שישמור מרחק בהתחלה לפחות. דם אצילי דורש יחס של כבוד, במקרה של חדירה יתרה לפרטית שלו עלול לנשוך. אוהב תהועה, לשחק לטפס ולרוץ, משחק מחבואים ותופסת. הוא אלוף בתופסת :) אוהב לגנוב חפצים שונים שהוא מוצא על השולחן ולהחביא אותם. עם הזמן נהיה יותר עדין ותמיד בא להגיד שלום ולשבת על הידיים כמה שיותר. גם לו יש גידולים והוא כבר התרגל שמטפלים בו ולא רק אני ואפילו את הוטרינרים הוא לא נושך. 

מרקיז –  זכר אגוטי חום, בדיוק כמו לורד. אותו מראה ואותו אופי :). סקרן, אוהב לברוח למקומות מרוחקים בבית. כשהיה מתבגר לא אהב מגע, היום הוא עדין ומאמי. כמו לורד אוהב לגנוב דברים והלחביא וגם להתחבא.

גָּלְיָת  - זכר לבן גדול, רגוע, אוהב ידיים וליטופים, מאוד חכם. דומה באופי לאלק. יש לי אליו חיבה מיוחדת. דובי לבן ענק יפה ורגוע.

דוד – היה זכר הכי קטן בלהקה. לבן עם עיניים אדומות, היה בצעירותו בעל מבנה גוף רזה כמו של ד'בר, היום יש לו יותר בשר (או אולי שומן?) על העצמות. אהב להסתתר כשהיה מתבגר וחשבתי שהוא כמו זלטה נזירון קטן, אך לעומתה דוד גדל לחולדה מאוד עצמאית וסקרנית, אוהב להסתובב ולחפש חוויות חדשות. סקרן וחכם, צנוע ואמיץ. חלוץ. אוהב לברוח ולהתחבא, חוזר הביתה אחרון. אם הוא מוצא משהו מעניין הוא לא מחביא אלא מביא לכלוב.

פיק – זכר לבן, היה הגור החלש ביותר בשגר, חששתי לחייו. היום הוא אפילו יותר גדול מדוד, כשהיה צעיר העדיף להסתתר יחד עם דוד, היום מסתתר לבד :) הוא הזכר היחיד שמנקה את הזנב שלו ביסודיות כמו שנקבות עושות ובכלל שומר מאוד על מראה מסודר, להבדיל מזכרים אחרים. בחור שקט, מסודר ורציני. 

טיי לונג – זכר לבן גדול וחזק דומה לגָּלְיָת ולאלק ביחס שלו לבני אדם, אוהב ידיים וליטופים, אוהב לשבת מתחת לחולצה ולגרגר. בחור אמיץ ויפה תואר, לוחם בין החולדות וחבר עדין בעת ובעונה אחת. גם אליו יש לי חיבה מיוחדת. מת מגידול בראש ב-3/09/2013. כמה ימים אחרי שאלק מת.

אומקה  - זכר לבן, יש בו הכל - הוא גם שובב וגם עדין, חכם וסקרן, הוא מאוד ידידותי, מלא הפתעות ומצחיק. הוא אוהב תנועה, ויחד עם זאת משדר רוגע ונינוחות, יש לו שמחת חיים מיוחדת, נראה לי שהוא תמיד מחייך :) הוא הטיפוס שלי :)

על חיי הלהקה שלי מתצפית אישית (לא מדעית בכלל :) )

בנות - 4 בנות בכלוב אחד עושות הרבה רעש, במיוחד בלילות. סקרניות, נקיות, בונות קן בכל פעם מחדש במקום קבוע לאחר שאני מנקה בכלוב וזוקרת ניירות מלוכלכים. רצות הרבה, הולכות מכות הרבה יותר מהבנים, צורחות בקל רם, מתפייסות מלקוקות אחת את השנייה ומתחילות הכל מחדש. על אותה דיאטה שתיים שומרות על הגזרה ושתי אחרות נוטות להשמנה. מאוד סקרניות ומצחיקות. בד"כ מי שרבות זה סטרלקה וד'בר. בלקה לא רבה עם אף אחת, היא חולדה הכי מתוקה בעולם.

בנים - פחות נקיים מהבנות, בניגוד לנקבות הכלוב שלהם מבולגן כבר 5 דקות אחרי שאני מנקה ומסדרת אותו. כל אחד חייב להשאיר סימן... מסתדרים יפה מאוד בכלוב אחד, בניגוד לסיפורי מאבקי דומיננטיות. נתנו הרבה כבוד לאלק המבוגר, ואחרי שאלק בשל גילו עבר לשהות רוב הזמן בכלוב נפרד ממשיכים לתת לו כבוד בזמן שהוא מבקר בכלוב המשותף. לא יכולה להבחין באלפא, הם נראים שווים לחלוטין. להבדיל מבנות מקרי מכות בכלוב של הבנים נדירים ביותר.

אני חייבת להוסיף שמאבקי שליטה אכזריים (מפניהם הוזהרתי ועליהם קראתי רבות גם בסיפורים של אנשים וגם בספרות "מדעית") ככל הנראה מתרחשים כאשר מנסים לשכן מספר חולדות בוגרות שלא שייכות לאותה משפחה ולא מכירות אחת את השנייה בכלוב אחד. אצלי הם גדלו ביחד, כמו בטבע - הם משפחה, הם תומכים אחד בשני, מנקים אחד את השני ומכבדים אחד את השני. הם יכולים כמובן לריב על חתיכת אוכל טעימה במיוחד, או כאשר אחת מהחולדות "תופסת תחת" אבל אף פעם (אף פעם!!) לא ראיתי אותם מגרשים מישהו, מנדים מישהו או פוגעים אחד בשני במטרה להפגין יחסי מרות. כשהם בלהקה שמתבססת על קרבה משפחתית הם גוף אחד ונפש אחת - דואגים, מטפלים ואוהבים. אולי זה הסוד של כוח השרדותן של החולדות... יש להן כבוד נאמנות ואהבה גדולה למשפחה.